מזרקה ציבורית גדולה מתחילה בגודל האתר, מסלול ההליכה ומרחק הצפייה. דפוס המים לא אמור לחסום תנועה רגילה, וטווח ההתזה צריך מספיק מקום ממושבים, כניסות לחנויות וציוד חשמלי. עבור ריבוע רחב, סילונים ישרים וחירי מאווררים יכולים ליצור קו מרכז נקי, בעוד שפירי ערפל או מבעבעים יכולים למלא אזורי צד מבלי להפוך את כל הפרויקט לקולני מדי. יש לתכנן את עומק האגן, חדר המשאבות, תעלת הכבלים ומיקום הטיפול במים לפני תיקון עיטור המשטח.
אם המזרקה תפעל בלילה, יש לכלול אורות תת מימיים ומסלולי כבלים בטוחים מהציור הראשון. פריסה ברורה מקלה על התקנה מאוחרת יותר, מכיוון שניתן לבדוק קבוצות משאבות, צינורות, חרירים ואורות לפי אזור במקום לערבב יחד. זה גם עוזר לבעל האתר להבין אילו חלקים זקוקים לניקוי יומי ואיזה חלקים זקוקים רק לבדיקות עונתיות.
